<h1>תשובות רבינו אברהם ב"ר יצחק בעל האשכול סימן כ"ד</h1>
<h2>דף קא:</h2>
שאלה ראובן שהודה לשמעון הודאה גמורה וכשתבעו שמעון אמר לו הודאתי בטעות היתה, כסבור שהייתי חייב ואיני חייב, כגון שבאו לב"ד וטענו זה את זה והודו זה את זה שכך היה מעשה ומן הדין לא חייב כלום לא שבועה ולא חרם, כגון ראובן [שעשה] לשמעון שליח ואמ' לו לך וקבל מאה דינרין מן הגוי לחצי ריוח והלך שמעון בשליחותו וקבלם לחצי ריוח מן הגוי, והיה שמעון ערב לגוי, וראובן ושמעון היו שותפין בזה העסק מחצית שכר לגוי ומחצית שכר לשניהם ושמעון שהיה ערב נושא ונותן בו והיה הכל תחת ידו והלך ראובן למדינת הים, לסוף בא לחשבון עם הגוי ונתן לו חצי ריוח ושינה אותו לרבית והעביר על דעת השותף ונאבד הכל, ובא ראובן ממדינת הים ותבעו שמעון והודה, לימים בא ראובן ואמ' לא הייתי חייב לך כלום כי מאותה שעה קנית בשנוי ונסתלק אני מן השליחות, ושמעון מודה בכך ואמ' ראובן סבור הייתי (ואני) [שאני] חייב מי קני (כהודאה) [בהודאה זו] או לא, מי דמיא לההוא עובדא דגינאי [גיטין י"ד ע"א] או לא, דחזי לן דדמיא להא דתני בירוש' [כתובות פי"ב ה"א] הכותב שטר חוב לחברו בחזקת שהוא חייב ונמצא שאינו חייב דאמרי' פטור. ואע"ג דבעל הלכות אומר דלא סמכינן אירוש' אלא אגמרא דידן סמכינן חזי לן דלא קשיאן אהדדי ותרי טעמי נינהו, דהא דירוש' בחזקת שהוא חייב הוא ודמיא לעובדא דגינאי, והא דגמר' דילן לאו בחזקת שהוא חייב לו אלא מתנה בקש ליתן לו וכתב לו בלשון חוב ליפות את כחו. ובפי' תלמיד אדוני אבי ראיתי דתרי טעמי נינהו.
תשובה. לכאורה נראה כמו שכתבת דהוה משמע לן דתרי טעמי נינהו אלא שהגירסא ירושלמית מוכחת דחד טעמא הוא, דקא מקשה התם במה הוא חייב לזון בת אשתו לא כן ר' יוחנן וריש לקיש תרויהון אמרין הכותב שטר חוב לחברו בחזקת שהוא חייב לו ונמצא שאינו חייב לו אינו חייב ליתן לו כלום, ומתרצי לה התם חד אמר עשו אותה כתנאי כתובה ונותן לה בסוף, וחד אמ' עשו אותה כקדושי אשה ונותן לה מיד משעה ראשונה, וחד אמ' עשו אותה כמקדש את האשה על מנת ליתן לה שנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש, ואי תרי טעמי נינהו אמאי מקשי מחזקת שהוא חייב ונמצא שאינו [חייב א]פוסק לזון בת אשתו דהתם טעות היה והכא מתנה היא, אלא ודאי הירוש' מוכיח דחד טעמא הוא, ולכך אמר בעל הלכות אנן אגמרא דילן סמכינן. ובגמ' דילן פ' הנושא [כתובות ק"א ע"ב] על הא פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש מקשי' מיהא מתני' דהנושא את האשה כמו שעושה בירוש' שמדמה אותן, ומכל מקום הדין עם ראובן שהודאתו בטעות היתה ודמיא לעובדא דגינאי ולא היתה כפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש.
